מחכים לגודו

המחזה מאת האירי סמואל בקט, נכתב בצרפתית כאחד המחזות המכוננים של שנות ה 40 (בתקופה זו החלו ליצור תאטרון, שהושפע מחזאים שחוו את התפרקות הסדר וההגיון בתקופה של מלחמת העולם השנייה, המחזאים יצרו מחזות שדיברו על חוויה ללא אלוהים, עולם ללא משמעות ומטרה ואו עולם העומד על סף השמדה מוחלטת)

מחכים לגודו מדבר על זוג נוודים המגיעים, אחת לשנה, לאותו הספסל ומחכים לגודו...לאורך כל השנים ניכרים שינויים מסביב כגון עצים שגדלים , אנשים שמשתנים אך זוג הנוודים הפאסיבי, במשך שנים, נראה אותו הדבר, הם מחכים לגודו שלא מגיע.


האם גם אתם מחכים לגודו?

אני פוגשת בקליניקה לא מעט רווקים ורווקות שמאוד רוצים זוגיות, אך כששאלתי אותם "מדוע לדעתם הם לא בזוגיות"? התשובה הייתה כמעט זהה...

אורלי אמרה שהייתה עסוקה בקריירה וחיכתה לסיים את הדוקטורט.

אבי דיבר על כך שאת לימודיו ותחילת הקריירה עשה בחו"ל ועכשיו החליט שמתמקד במציאת זוגיות.

דנית אמרה שהייתה עם בעיית משקל ועכשיו כשירדה במשקל היא מנסה להיכנס לעניינים, ואפי אמר שהיה לו רעיון לסטארט אפ והשקיע את מירב זמנו ומרצו לפיתוח הרעיון והקמת החברה

ועוד הרבה סיפורים דומים....

הם חיכו לגודו, והיה להם את ״התרוץ״ המושלם מדוע הם לא בזוגיות.


״גודו״ לא מגיע כשיושבים על הספסל ומחכים לו, נדרשת מחשבה, כוונה, עשיה ופעולות ממוקדות כדי למצוא בן.ת זוג וישנם גם רגעים מתסכלים מאכזבים ואף כואבים בתהליך.

וכשאנחנו בזוגיות אז מתחילה העשייה המשמעותית והעבודה המשותפת לבניית קשר מאושר, חברי, אינטימי, אוהב, מכבד.

הצטרפו אלינו ל BU

אל תשבו יותר על הספסל

אל תחכו לגודו

תבחרו להיות פרואקטיביים

3 צפיות

פוסטים אחרונים

הצג הכול